פסק-דין בתיק ב"ל 1646-10

1.         השאלה בה עלינו להכריע, במסגרת התביעה שלפנינו הינה, האם בדין פעל הנתבע בגביית חוב כספי לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב - 1972 (להלן: " חוק המזונות"), בדרך של קיזוז גמלאות דמי פגיעה למפרע מחובו הכספי של התובע בתשלום מזונות.

2.         הערות מקדמיות ומהלך הדיון

ביום 19/10/10, ניתן פסק דין אשר הורה על מחיקת התביעה וזאת לאחר שהתובע לא קיים את החלטת ביה"ד  החלטת בית הדין מיום 14.09.10, לפיה נדרש " להודיע האם הוא עומד על תביעתו, ואם כן, האם הוא עומד על הטענה כי את חובו פרע לפני כ-12 שנה באמצעות שיקים של צד שלישי - חבר בשם מוטי שביט, או שהוא מוותר על טענה זו, וטוען כנגד האופן, הלא חוקי לטענתו, בו גבה הנתבע חוב זה, עת קיזז את החוב מגמלה רטרואקטיבית שקיבל".

לאחר שבקשת התובע לביטול פסק דינו לא נענתה, הוא פנה לבית הדין הארצי, אשר החליט במסגרת פסק דין שנתן בתיק עבל 58694-11-10. על ביטול פסק הדין מיום 19.10.10, וכן על החזרת התיק לבית הדין " על מנת לברר את תביעתו של המערער (התובע) לגופה".

            בהתאם לכך, ניתנה ביום 19.07.11 החלטה במסגרתה נדרש התובע לקיים את ההחלטה מיום 14.09.10.

בהודעתו מיום 08.08.11, הודיע התובע כדלקמן:

" בהתאם להחלטת בית הדין מיום 14/9/10 ולגופו של עניין התובע מודיע לבית הדין הנכבד שהינו עומד על טענות ההתיישנות בהתאם לכתבי הטענות שהוגשו מטעמו וזהו בעצם קו תביעתו והינו מתמקד בטענה זו ומבקש מכבוד בית הדין לדון בה עד תום".

            ביום 01.11.11 התקיים דיון במהלכו שטחו הצדדים את טענותיהם, בפני ראש ההרכב.

            במעמד הדיון חזר ב"כ התובע על טענתו כפי שנמסרה כבר בהודעתו מיום 08.08.11, לפיה הינו עומד רק על טענת ההתיישנות, תוך שהוסיף כי הינו חולק על דעת ב"כ הנתבע הנסמכת על ההלכות שבגדרן נקבע כי חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח. לגישתו, אומנם מקובל עליו שאין להחיל את חוק ההתיישנות על תשלומי דמי ביטוח, אולם יש להבחין את אותה סוגיה מהסוגיה מושא התביעה, שכן עסקינן בחוב מזונות ששולם לאשת התובע, חוב אשר נוצר בשנת 1995 וקוזז בחודש 06/07, היינו בחלוף שתים עשרה וחצי שנים, כאשר במהלך אותה תקופה לא נעשו מצד הנתבע כל הליכים לגביית אותו חוב, ועל כן, ובחלוף אותה תקופה, הרי שהתיישנה זכותו של הנתבע לגבות את חוב המזונות.

            לחילופין טען, שגם אם היתה קיימת לנתבע זכות כלשהי לגביית החוב למפרע, הרי שלא הייתה לו זכות לקזז את כל סכום החוב בבת אחת, ולהותיר את התובע שהינו נכה עבודה, ללא אוכל, ללא תרופות וללא מחיה.

            בהתייחס להערת ב"כ הנתבע לעניין הפרת הסדר התשלומים, כפי שזה בא לידי ביטוי בתעודת עובד הציבור מיום 04.05.10 ( נ/2), הגיב התובע: " לא זוכר אם עמדתי בהסדר. חלפו 17 שנה..."

במעמד הדיון הנ"ל אף ציין התובע, בעצמו כי:" זה שלא שילמתי מזונות במשך 5 שנים זה לא קשור, אני לא רציתי לשלם להם.." (עמ' 9 שורה 22 לפרוטוקול).

            ביום 08.05.12 התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית. במסגרת עדותו העיד, בין היתר כי:" בשנה שאינני זוכר שילמתי להם 6 תשלומים על סך 750 ש"ח, כפי שכתבתי בתצהיר.." (עמ' 13 שורות 23-24 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות). בהמשך משנשאל התובע :" למה לא שילמת מזונות לאישתך" השיב:" לא רוצה. תשאיר את זה ביני לבין אשתי. אני רוצה לתת לה 3,000 דולר בשחור. זה ביני לבינה" (עמ' 16 שורות 6-8 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות).

בסיום ישיבת ההוכחות, ניתנה לצדדים אורכה להגשת סיכומיהם. ביום 28.05.12 הוגשו סיכומי התובע, וביום 24.06.12 הגיש ב"כ הנתבע את סיכומיו.

3.         להלן הראיות שהוגשו לתיק:

ראיות התובע:

המסמכים שצורפו לתצהיר התובע התקבלו וסימונם נקבע בהתאם למצוין עליהם (א' עד ז'), והכוללים מסמכים רפואיים - נספחים א' ו - ב'; אישור גמלת נכות מעבודה - נספחים ג' ו - ד'; פירוט חשבון ומכתב מיום 25.02.07 - נספח ה'; תעודת עובד ציבור מיום 13.01.09 - נספח ו'; פסק דין שניתן בעבל 233/99 רגבי נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 17.10.02) - נספח ז'. 

ראיות הנתבע:

            תעודת עובד ציבור מיום 12.03.09 - נ/1;תעודת עובד ציבור מיום 04.05.10 - נ/2;מסמך הודעת התובע לנתבע מיום 28.03.93 - נ/3;מסמך "הסדר תשלום חייב" - נ/4;אישור על תשלומים בגין נכות מעבודה - נ/5;